עברית

בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים. השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם – במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן הטומאה

לא רבים יודעים כי שכונת מוסררה בירושלים נקראה לפנים "חצר שטרויס". הנדיב שהקים אותה מכספו היה יהודי עשיר וירא-שמים, ר' שמואל שטראוס שמו. ר' שמואל התגורר בעיר קרלסרוה בגרמניה ומאחורי עושרו ונדיבות-לבו מסתתר סיפור נאה ומרגש..

המצב המאתגר והלא נעים זמנית של חוסר שלום בית מושלם, הירידה מסוימת, יכולה באופן פרדוקסלי לגלות את האוצרות הרגשיים הטמונים בנו אחד כלפי השני, להציפם אל המודע וללכת מחיל אל חיל בחיזוק האהבה ואחווה שלום ורעות שכל כך נדרשים ויסודיים בבית יהודי

בשובו נבהל לגלות כי התיבה ובה כל רכושו – נגנבו מביתו. הקים האיש קול זעקה. על סף ייאוש נזכר הסוחר העשיר בחכם היהודי..

עד פסח עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, לכן שם כתוב "כי ברח העם". לעומת זאת, שביעי של פסח מכוון כנגד הגאולה העתידה, ועל הגאולה העתידה נאמר "כי לא בחיפזון תצאו".

לא פעם החיים נדמים כמו מים עמוקים בלתי עבירים. אולם בכל יהודי יש את הכוח "לקרוע את ים סוף", ולצלוח אותו..Uלעתים נדרשת מחשבה מקורית ויצירתיות כדי ליצור "קריעת ים סוף" בשבילי החיים ..

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מיוחד לליל הסדר, לקראת חג הפסח, עם ביאור מרתק שמאיר באור של חירות וגאולה את סימני הסדר ומסייע לנו להבטיח שנצא סוף-סוף ממצרים והפעם – לתמיד

ספירת העומר על שם מה? • כיצד סופרים, וכמה ימים צריך לספור? • ומה קרה אם שכחתי יום אחד? • גל כהן מגיש: לספור כמו שצריך

פסח הוא חג עם הרבה מילים. "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח!". ישנו עניין גדול וחשוב לספר, לשתף ולדון ביציאת מצרים. והרבה. מדוע בעצם חשוב לדבר ולספר על כך הרבה?

בפסח אנו עוסקים לא מעט בנושא החרות. גם בחיים האישיים שלנו לא פעם אנו מתעסקים בעניין החופש, הבחירה והמרחב שניתן לנו. אך לפני כן חשב שנבין- מהי חרות?