פינת ההלכה השבועית

 
 
ג.        ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש (שו"ע סע' ג'). ענין "תיקון חצות" כפי שהוא נהוג היום, איננו מובא בשו"ע (בספר דברי שלום –  מנהגי הרש"ש ובית אל, עמ' מ"ד, מביא בשם החיד"א שהאר"י  תיקן את סדר תיקון חצות. בשו"ע סע' ב' כותב: המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה. ולהעיר מדברי המקור חיים לבעל החוות יאיר, על דברי השו"ע הנ"ל: וחבל נביאים אנכי רואה כת המקובלים נוחי נפש שהפליגו פלא והפלא במעלות קימה ותחינה בחצות הלילה, כמ"ש גורי האר"י בספר הכונות … ובסדר היום … ובשל"ה … ואבוהן דכולהו בוצינא קדישא הרשב"י זלה"ה בספר הזהר במקומות אין מספר … ודבריהם נראין כמ"ד ארבע משמרות הוי לילה), אך המ"א מזכיר אותו (ס"ק ד' – ובדומה במ"ב ס"ק ט', בשם "המקובלים"; וכן בספר המאמרים תרס"ד עמ' רמ"ד: מה שצריכים לקום בחצות הוא אינו עפ"י  דין רק ע"פ קבלה).
 
מנהג המקובלים:נעתיק כאן את דברי ההלכה ברורה (עמ' ו' ואילך) על חשיבות אמירת תיקון חצות גם היום: ורבותינו המקובלים הפליגו במעלת אמירת תיקון חצות. ויש אומרים שאם קשה עליו להתאחר ללכת לישון אחר חצות הלילה כדי לומר תיקון חצות, וגם לקום בבוקר להתפלל שחרית עם הנץ החמה, עדיף יותר שיאמר תיקון חצות, ויתפלל שחרית אחר הנץ החמה …  ומעלת אמירת 'תיקון חצות' חשובה אף יותר ממעלת אמירת הסליחות בחודש אלול (לגבי נקודה זו האחרונה, מצאנו מחלוקת הפוסקים: השערי תשובה ס"ק ו' הביא בשם הרמ"ז שתיקון חצות עדיף, אך בשלחן הטהור סע' ו' כתב שאמירת סליחות בציבור עדיף. לגבי פרטי סדר תיקון חצות ע"פ הרש"ש – ע' באריכות בדברי שלום, עמ' מ"ג ואילך).
מנהג חב"ד:
בשו"ע אדמו"ר: אבל ראוי לכל ירא שמים … לקום בחצות הלילה ולקונן מעט במזמור 'על נהרות בבל' וכיוצא בו (כמו שנדפס בסידורים) על חורבן בית המקדש וגלות השכינה … ואח"כ לעסוק בתורה שבע"פ עד אור היום (שו"ע אדמו"ר מהד"ת – סע' ב'.  יש להעיר שענין תיקון חצות לא מוזכר בשו"ע אדמו"ר מהד"ק, וע' בריש שער הכולל,  שהמטרה במהדורא תנינא היתה להכריע כהמקובלים).  ומי שאי אפשר לו בכל לילה, עכ"פ לא יפחות מפעם א' בשבוע לפני יום השבת (תניא אגרת התשובה פ"י. ולפני יום השבת: היינו בליל ששי – מפרשים).
 
וע' בסדור אדמוה"ז (עמ' צ"ג) שענין תיקון חצות הוא להחזיר את יראת ה' שהסתלקה ממנו והתלבשה בלבוש שק ע"י שביטלו מצוות עשה ותלמוד תורה כנגד כולם, ובהמשיך עלינו עול דרך ארץ, שהוא פחד חיצוני פן יחסר לחמו וכהאי גוונא שארי יראות חיצוניות המסיחים לבב האדם מעבודת קונו וגורמים לפרוק עול תורה ועבודה. 
 
וכיום נוהגים אצל חסידים … שאין עורכים תיקון חצות כלל (מלבד יחידי סגולה) (פניני התניא על אגרת התשובה פ"ז). והסיבה (פניני התניא שם) כפי שמובא בהתוועדויות תשמ"ו (ח"א עמ' 667) שענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו', וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו', ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא.  
על השאלה איך מגיעים לתשובה תתאה ללא עריכת תיקון חצות, ענה הרבי (ימי בראשית עמ' 293, הובא בסידור אדמוה"ז עם ביאור הרב רסקין, עמ' ת"ג) שזהו על ידי שלומדים חסידות לאחר חצות.