ויש לומר שזוהי גם השייכות ל"משנכנס אדר מרבין בשמחה"(שבא בגמרא בהמשך אחד ל"בריא מזלי"): השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, בשעה שיודע שבכל מצב בו הוא נמצא- אפילו למטה מטה, בעולם שבחיצוניותו נראה בהעלם והסתר על אלוקות. הוא קשור להקב"ה, שכן אפילו כפי שנמצא למטה נשמה בגוף, הוא "בנו יחידו" של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והקב"ה אומר שראשון בנכסיו של יהודי הוא "זהב" ז"א שגם בעולם בו נכסים גשמיים תופסים מקום, כאו"א מישראל הוא עשיר, ברוחניות ובגשמיות.
