נחלת אבות

בפברואר 1969, כשמת ראש הממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר נבחרה להחליפו, הציעה גולדה למנחם בגין להישאר חבר ממשלה, כפי שהיה מאז ערב מלחמת ששת הימים, שנתיים קודם. בגין הסכים, אך הציב תנאי. הוא ביקש מגולדה, שתוסיף בנאום ההשבעה שלה לראשות הממשלה את המילים "שוחררה נחלת אבות" ביחס לשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים. בגין, איש של מילה וסמנטיקה, ייחס חשיבות למילים "נחלת אבות". היה חשוב לו להדגיש את מקור הכוח והזכות שלנו על הארץ.

בפרשת השבוע, פרשת פנחס, מתחיל הקב"ה ליישם את הבטחתו הידועה לאברהם אבינו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ומורה למשה איך להנחיל למעשה את הארץ לבני ישראל "לאלה תחלק הארץ בנחלה.. לרב תרבה.. ולמעט תמעיט.. אך בגורל יחלק את הארץ..(במדבר כו, נב)".

כלומר, מעבר להבטחה הכללית שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, יש גם את החיבור הפרטי של כל אחד ואחד לחלקו בארץ. ובזה יש שתי רמות. א. החלוקה ההגיונית והשכלית לפי הבנתו של אדם – ׳לרב תרבה ולמעט תמעיט׳. ב. חלוקה על פי גורל, כלומר, קביעה אלוקית מי יקבל מה בתוך גבולות הארץ המובטחת – ׳אך בגורל יחלק את הארץ׳. והגורל, יש לדעת, לא היה סתם הגרלה, אלא הייתה זו קביעה של 'האורים ותומים' – אותיות שונות באבני החושן היו מאירות ובצירופן יחד נוצרו המילים, שהורו לאלעזר הכהן איך לחלק את הארץ.

בהשגחה פרטית נפלאה, פרשת השבוע אקטואלית מתמיד. אויבנו המרים עושים הכל כדי לגרשנו מ'נחלת אבותינו', הם אבל לא יודעים כמה אנחנו חזקים. אנחנו חזקים, כי הייתה הבטחה לאברהם על הארץ לכלל ישראל, והשבוע בפרשה מדובר על קביעה בגורל אלוקי על חלוקת הארץ לפרטים.

אויבנו יורים עלינו טילים, אבל הם לא יודעים את מה שאמרו חכמינו במסכת ברכות (ה, א.) "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל, וכולן, לא נתנן אלא על ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא". בשמחה היינו מוותרים על היסורין שבאו עם המתנה שנקראת ארץ ישראל, אך כשהם כן באים, אנחנו חזקים מספיק כדי לעמוד בהם בגאון.