על תפלת ערבית קודם פטירתו של אדמו"ר הזקן סיפרו בניו שהייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה".
דיבורים אחרונים
ב'ספר השיחות תרצ"ט' עמוד 338 נדפס סיפורו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, על דברים שאמר אדמו"ר הזקן "במוצאי שבת קודש האחרון לפני הסתלקותו:
"דער וואס וועט זיך האלטן אן מיין קליאמקע וועל איך אים טאן א טובה (=זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה) בעלמא דין ובעלמא דאתי". ובהמשך מביא ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מאדמו"ר הצמח צדק ומפורט פירוש אחד".
בהתוועדות כ"ד טבת תרנ"ז הזכיר כ"ק אדמו"ר הרש"ב פתגם זה באומרו: "דער וואס האלט זיך אן דעם רבי'נס קליאמקע היט אים דער רבי [=שומר עליו הרבי] אין גשמיות און אין רוחניות" ('אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ד ע' רמא).
בספר 'לקוטי ספורים' מובא סיפור בשם המשפיע הרב שמואל גרונם אסתרמן: ידוע שכ"ק אדמוה"ז . . נסתלק במוצשב"ק (כ"ד טבת תקע"ג) קודם הסתלקותו אמר לנכדו הרה"ק הרמ"מ בעל צ"צ זצ"ל בזה"ל: מענדל פרעג! (=שאל!) והוא לא הרגיש מה היתה כוונתו מה שישאל ממנו. ואח"כ אמר שכוונתו היתה שאצל בנו הרה"ק ר' ברוך שלום זצ"ל חסרו לו פס ידו הימנית והאצבעות מלידה, והיתה אח"כ שאלה גדולה לענין הנחת תפילין על איזה יד יניח (עי' שו"ת צ"צ חלק או"ח סי' ה' ו' זיי"ן), ואמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ שכוונתו היתה שישאל על זה.
ברשימה אחרת של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, הוזכרו דברים שאמר אדמו"ר הזקן לנכדו קודם הסתלקותו. דברים אלו שמע מאביו, אדמו"ר מהורש"ב. אדמו"ר הריי"צ מספר שרבי [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק}|ברוך שלום]], בן אדמו"ר הצמח צדק סיפר: . . ששמעתי מכ"ק אאזמו"ר הזקן במוצאי שבת האחרון בגופו הקדוש בעולם זה שאמר לכ"ק דודי הר' נחום, ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללי', יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי.
הסתלקותו מיד לאחר הבדלה
באגרת שכתב אדמו"ר האמצעי אחר הסתלקות אביו, בחורף תקע"ג, הוא כותב – לפי העתקה חלקית שנדפסה ב'אגרות-קודש' ע' רלד: הנה וודאי הגיע אליהם השמועה . . אוי לנו כי נפלה עטרת ראשינו . . רוח אפינו משיח ה' . . וביום הגיע השמועה הרעה הזאת אלי לכאן קרימענצוק, כי לא זכיתי להיות בשעת הסתלקותו, נפלתי לארץ . . וגם אחי ידידי ר' חיים אברהם לא הי' בשעת הסתלקותו כי הי' מוטל על ערש דוי באותו יום, כי נסתלק נר האלקי' ביום שב"ק פ' שמות מיד אחר הבדלה ונקבר . . וע"כ לא ידענו שום צואה מאיתו לא בדברים ולא בכתב.
מכאן שאדמו"ר הזקן הסתלק מיד אחר הבדלה.
חדר ההסתלקות
ברשימותיו של הרב עזריאל זעליג סלונים – 'מגדל עז' עמוד קעד-ה – מסופר בשמו של השד"ר ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר האדיטש: רבנו ציוה לפני הסתלקותו (בכפר פיענא) שהחדר בו תהיה הסתלקותו ישאר סגור, ורק החפץ להתפלל יורשה להכנס אליו, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים הקלים ביהדותם – שישתדל בעה"ב להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעה"ב (הגוי).
יש לציין כי סגירת החדר מוזכרת במקור קדום יותר, בספר 'שבחי הרב', אך שם לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.
קבורתו
אוהל אדמו"ר הזקן המשופץ בהאדיטש
ארועי כ"ד טבת תקע"ג לא תמו, עד למחרת, יום ראשון, שאז הובל רבינו הזקן לקבורה בעיר האדיטש. על-כך סיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – להלן בתרגום מהנדפס ב'ספר השיחות קיץ ה'ש"ת' ע' 96: כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק וכ"ק הרה"ח ר' נחום (בן אדמו"ר האמצעי) היו בכפר פיענא עם אדמו"ר הזקן אחרי הסתלקותו.
ביום ראשון כ"ד טבת הם נסעו אחרי העגלה בה הונח ארון הקודש של אדמו"ר הזקן. עניני הפלא שארעו בעת נסיעת ארון הקודש רשומים אצלי מ"רשימת נפלאות רבינו", אותה רשם הרבי הצמח-צדק במשך קרוב לשבעים שנה…"
אותם ארועים מפליאים לא נתפרשו ע"י אדמו"ר הריי"צ. הרב פרלוב מספר בספרו מה ששמע: …והי' זה בימות החורף (כ"ד טבת) ששם השלג אז הרבה ועמוק מאד, ולקחו אותו בעגלה שקורין שליטן שבעגלה עם אופנים (רעדער) אי-אפשר לנסוע אז, וליוו אותו כ"ק הצ"צ זצ"ל וגיסו ר' נחום זצ"ל בנו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זצ"ל ובדרך המה ראו פלאות עד אין שיעור, שכמה פעמים ראו איך שהשליטן מתהפך מחמת ההרים ממש של שלג קפוא אבל לא נתהפך אף פעם, ופעם א' עמד השליטן והמה ראו שהרבי זצ"ל כמו הגביה את-עצמו ושוכב באויר, המה נתפחדו מאד והביטו תחת השליטן וראו שחזיר נכנס תחתיו וגירשו אותו ושכב רבינו זצ"ל על מקומו כמקודם.
נוסח המצבה
מסופר שאחר הקבורה קבע אדמו"ר הצמח-צדק את דירתו בהאדיטש, ומסתבר להניח שהוא – ביחד עם חותנו אדמו"ר האמצעי – היו אלו שקבעו את הנוסח הנחרת על מצבת רבנו: נוסח זה נעתק מן המצבה המקורית ע"י מר יוסף ליב שניאורסאהן, ונדפס לראשונה בספר 'הרב מלאדי' ע' 165 (המצבות הקבועות כיום על קיר האהל הן מאוחרות, ונעשו לפי העתקה זו).
בעניין זה יש לציין שלמרות שמופיע בכמה מקומות ('לקוטי שיחות' כרך טז ע' 4-33) שהתסלקות אדמו"ר הזקן הייתה במוצאי שבת, הרי שבנוסח המצבה נרשם שהיתה: "ביום ראשון בשבת" – וכך גם בנוסח הנחרת על המצבה המחודשת של אדמו"ר מהורש"ב, שהיה למראה עיני כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולא ב"מוצאי שבת קודש".
ציור דמותו
ציור תואר אדמו"ר הזקן, צויר בעת מאסרו הראשון בשנת תקנ"ט. בשנת תרכ"ב סיפר חסיד כי שמע את אדמו"ר הצמח צדק אומר לבנו אדמו"ר המהר"ש בזו הלשון: "הציור הוא אמיתי כמו שאני זוכר בשנותיו האמצעים". אותו חסיד גם העיד ש"כעבור כשתי שנים או שלש", תרכ"ד–תרכ"ה, כבר נשמע בין החסידים, אשר אחד האדונים הגבוהים בפטרבורג צייר את כ"ק אדמו"ר הזקן בעת אשר ישב בבית האסורים".
עדיין אינו ברור, האם התמונה המקורית צויירה בצבעים, או שמא בעופרת שחורה, כפי שהיא ידועה מן ההדפסים.
הפריט הקדום ביותר הנשמר כיום מהציור המקורי הוא טופס מן ההדפסה הראשונית של התמונה, בפורמט גדול, שנעשתה ע"י ר' שמריה שניאורסאהן. טופס כזה מוצג כעת לפני המבקרים בתערוכת ספריית ליובאוויטש.
ניגוניו
אדמו"ר הזקן חיבר עשרה ניגונים והם:
- אבינו מלכנו
- אלי אתה
- ארבע בבות
- בני היכלא
- כאייל תערוג
- לכה דודי
- ניגון דבקות ראש השנה
- ניגון דבקות שבת
- צאינה וראינה
- קול דודי
משפחתו
אביו: רבי ברוך אמו: הרבנית רבקה רעייתו: הרבנית סטערנא
בניו:
בנותיו:
אחיו:
אחותו:
אחד מעיקרי תורת הנסתר, הוא סוד גילגול הנשמות. נשמה שלא השלימה את שליחותה בימי חייה, חוזרת שוב לעולם, עד לגמר מילוי תפקידה. בתורת החסידות והקבלה מוסבר, כי מבחינה זו, כולנו "נשמות ישנות". היינו כבר כאן בעולם, וחזרנו להיוולד שוב כדי לתקן ולהשלים. אבל מתברר שיש גם מי שהוא בעל "נשמה חדשה". נשמה שלראשונה ירדה לעולם, ומעולם לא הייתה כאן בגילגול. נשמה אשר גם באמות מידה אלוקיות, קשה להעריך את גדולתה.
בכתבי האריז"ל מוסבר כי בעוד שכולנו ניצוצות מנשמתו האדירה של אדם הראשון, הנה "הנשמות החדשות", מעולם לא היו כלולות בנשמתו של אדם הראשון, היות והן נעלות ממנה לאין-ערוך. נשמות אלה המבטאות את עצמות האלוקות, עתידות להתגלות לעתיד-לבוא לאחר תחיית המתים, כנרמז בדברי הנביא: "כי הנני בורא את השמים החדשים והארץ החדשה".
כ"טעימה" מסוג זה של הנשמות החדשות, ירדה לעולמנו נשמה חדשה, כעדות הבעש"ט, נשמת אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בעל התניא והשו"ע, מייסד חב"ד, שביום ראשון כ"ד טבת, יחול יום ההילולא שלו. נשמה שירדה לעולם לא לשם תיקונה הפרטי, אלא למען כלל ישראל. לגלות דרך חדשה בעבודת ה', עדי הגאולה האמיתית והשלימה.
מספריו:
• אגרות קודש.
• אתהלך לאזניא.
• ברכות הנהנין.
• הלכות תלמוד תורה.
• התניא: בו מוסברים יסודות תורת חב"ד.
• ליקוטי תורה: על פרשיות השבוע, החגים ושיר השירים.
• מאמרים: תקס"ב (2 כרכים), תקס"ג (2 כרכים), תקס"ד, תקס"ה (2 כרכים), תקס"ו (2 כרכים), תקס"ז, תקס"ח (2 כרכים), תקס"ט, תק"ע, תקע"א, מאמרים הקצרים, מאמרים לפרשת השבוע (2 כרכים), עניינים, מאמרז"ל, נביאים, כתובים (2 כרכים) ומאמרים מלוקטים.
• סידור.
• שולחן ערוך הרב (5 כרכים).
• תורה אור: על פרשיות השבוע
פירוש על כל התורה בגיל שמונה
ורק להמחשה קטנה. בהיותו ילד בגיל שמונה (!) חיבר אדמו"ר הזקן, פירוש על כל התורה. פירוש שכלל את פירוש רש"י, אבן עזרא והרמב"ן. רבינו מהרי"ל (רבי יהודה לייב) אחיו של אדמ"ר הזקן הספיק לראות את הפירוש.
שנתיים לאחר מכן בגיל עשר, חלם הרבי כי הוא מוזמן לדין תורה בבית הכנסת בעיירה. שם מול הדיינים עמדו שלושה זקנים בעלי הדרת פנים. אב בית-הדין פתח ואמר כי השלושה, רש"י, אבן עזרא והרמב"ן, תובעים אותך משום שאתה מונע מהם מלהיות מזכי הרבים, היות וכשילמדו את פירושך הכולל את שלושתם, לא ילמדו את פירוש כל אחד מהם. הרבי לא מצא מה להשיב וענה בתום לבבו ומתוך בכי שיבטל את פירושו. הזקנים שמו את ידיהם על ראשו וברכוהו בהצלחה בעבודתו הקדושה "אשר אלפים ורבבות מישראל, בכל הדורות, עד כי יבוא גואל צדק, ילכו לאורו". כשהתעורר התעצב אל לבו ודאג מאוד וישב בתענית, וכשנשנה החלום פעמיים, עמד וביטל את פירושו.
לכתוב בגיל 8 (!) פירוש על כל התורה, הכולל את רש"י אבן עזרא והרמב"ן, אינו עניין של פקחות או גאונות, זו אלוקות ממש.
נשמתו בי
בשיחותיו הקדושות, מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח, כי רבותינו נשיאנו נשיאי חב"ד, הינם עניין והמשך אחד, ועד לביטויו הידוע על חמיו אדמו"ר הריי"צ – "נשמתו בי".
מיצוי מלא לעוצמתה האלוקית של "הנשמה החדשה", מתגלה במלואו אצל הרבי שליט"א מלך המשיח הכולל בתוכו את כל רבותינו נשיאנו, ועליו נאמר: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". ודרשו חז"ל בתנחומא פסוק זה במלך המשיח, בהיותו למעלה מהאבות, ממלאכי השרת, ממשה, מדוד, מאליהו ומאדם הראשון. כעת מובנת יותר ההוראה הידועה: "שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה…", עדי הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש
