לפני נסיעתם של רבי ברוך והרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעש"ט לקבל ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה לבעש"ט: כשהשי"ת ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ט בבן זכר חי וקיים, היא תקדיש אותו לתורה ועבודה בדרכו של הבעש"ט, היא נדרה את אותו הנדר שנדרה חנה, אמו של שמואל הנביא. הבעש"ט ברכם, והם נסעו שמחים וטובי לב.
ביום הרביעי, ח"י אלול תק"ה, נולד לרבי ברוך ולרבנית רבקה בן למזל טוב ויקרא שמו בישראל: שניאור זלמן, ע"ש זקנו, אבי אביו.
באותו יום, ח"י אלול תק"ה, כשחזר הבעש"ט מטבילתו במקוה טהרה, היה במצב רוח מרומם ושמח, שהפליא את כל התלמידים. אך אף אחד לא העיז לשאול על פשר השמחה. מורנו הבעש"ט התפלל לפני העמוד וכולם התפלאו על ניגוני החג השמחים בהם התפלל. וביותר התפלאו כשהבעש"ט לא אמר תחנון באותו יום. אחרי התפלה הזמין הבעש"ט את תלמידיו לסעודת מצוה, והיה בשמחה גדולה.
בתוך הסעודה אמר:
ביום הרביעי נתלו המאורות. ביום רביעי זה לסדר "קומי אורי", ירדה נשמה חדשה לעוקם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח.
