סוכה ואושפיזין

על מצות סוכה נאמר בתורה : "ובסוכות תשבו שבעת ימים"… והטעם לכך: "למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ישנם הטוענים שבני ישראל התגוררו במבנים ארעיים בעת שהיו במדבר, ויש הגורסים כי אלו ענני הכבוד של ישראל מכל עבר במשך כל מסעותיהם במדבר.. זוהי אחת מן המצוות שמטרתן להזכיר לכל הדורות את המאורע הגדול של יציאת מצרים. ואם ישאל השואל, מדוע אם כן אין חוגגים את סוכות בניסן, ומן היציאה ממצרים על כך מסבירים חכמינו ז"ל כי אם היו קובעים את החג בניסן לא היה חידוש גדול ביציאה מן הבתים, שהרי בתקופת האביב במילא יוצאים רבים מבתיהם אל הטבע וסוכות הנופש. החג היה מחטיא איפוא את מטרתו. דוקא בהתקרב ימי החורף, כשהכל מסתגרים בבתיהם, יוצא היהודי אל סוכת הארעי ושוהה בה שבוע ימים וזאת בכדי לקיים את מצוות הבורא. כל ימי החג עושה אדם את ביתו ארעי ואת סוכתו קבע. את כל הסעודות יש לאכול בסוכה ולאחר ברכת הנהנין, כגון "המוציא לחם מן הארץ מברכים "ברוך – – אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה". בלילה הראשון מוסיפים לאחר ברכת הקידוש את ברכת "שהחיינו".

אושפיזין

נאמר בזוהר הקדוש : בשעה שהאדם יושב בסוכה בצל האמונה, השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה ושבעת תרועים הנאמנים עושים מדורם עמו, כלומר, נעשים "אושפיזין" (אורחים)להסב עימו בסוכה. שבעת אושפיזיןאלו הם נשמות אברהם, יצחק,יעקב,משה אהרון, יוסף ודוד. המשותף לכולם- נדודיהם הרבים במשך ימי חייהם. בהזמנתם אנו מדגישים ששוב לא ננדוד ולא נעקר.בכל ימי החג מבקרים אותנו השבעה אלא שבכל יום אחד מהם בא בראש. התנאי להשארותם של האורחים הנכבדים בסוכתנו הוא הזמנת אורחים נוספים, בעיקר עניים וגלמודים שאין ברשותם סוכה. כאשר נשמח ונאכיל אותם ישמח גם הקב"ה והאושפיזין עימו יברכו את בעל הסוכה. הרבי הקודם של תנועת חב"ד,רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל גילה כי ישנם גם אושפיזין חסידיים,הלא הם הבעל שם טוב,מייסד תנועת החסידות, תלמידו וממשיך דרכו המגיד ממזריטש, ויתר אדמו"רי חב"ד.

ארבעת המינים

השכם בבוקר, לפני תפילת שחרית, נוטלים את הלולב (רצוי בסוכה) ביד ימין, כששדרת הלולב מולנו, האתרוג לשמאלו, ומברכים: "ברוך . . אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב". ביום הראשון מוסיפים אף את ברכת "שהחיינו". מחברים את האתרוג עם יתר המינים ומנענעים את ארבעת המינים לארבע הרוחות, למעלה ולמטה (קיימים מספר מנהגים לגבי סדר הכיוונים). בשבת אין נוטלים את ארבעת המינים. היות שנאמר בתורה על ארבעת המינים "ולקחתם לכם" – אין יוצאים ידי חובה במושאלים, וכשנותנים לחבר לברך יש לומר לו בפירוש שהדבר ניתן לו במתנה. לאחר תפילת שחרית אומרים "הלל שלם" וכל העת מחזיקים את ארבעת המינים ומנענעים בהם במקומות המיוחדים לכך.

חול המועד

חמשת הימים שבין שני ימי החג הראשונים (בחו"ל) ועד שמיני-עצרת ושמחת-תורה נקראים ימי חול-המועד. מותר לעשות בהם מלאכה אך ההיתר אמור רק לגבי אותן מלאכות שהינן לצורך החג, או מלאכות שאי עשייתן תגרום נזק כספי. ימים אלו מציינים בסעודות חגיגיות ובבגדים מיוחדים ומאחלים איש לרעהו "מועדים לשמחה". בימי חול- המועד אין מסתפרים ולא מכבסים (פרט לבגדי ילדים קטנים). נוהגים גם שלא להניח תפילין בימים אלו.

הושענא רבה

"הושענא-רבה" – היום האחרון של סוכות. יום זה מאופיין גם כיום האחרון של ה"ימים נוראים" וזוהי ההזדמנות האחרונה לתיקון המעשים לאחר ראש-השנה ויום-הכיפורים. כבר בליל הושענא-רבה מתכנסים בביהכנ"ס ואומרים במשך כל הלילה "תיקון", במסגרתו קוראים את ספר דברים וספר תהילים. בתפלת שחרית מקיפים יחד עם ארבעת המינים את במת קריאת התורה שבע פעמים. בסיומן מניחים את ארבעת המינים ונוטלים אגודה של 5 ערבות קשורות יחדיו אותן חובטים 5 פעמים בקרקע. זהו מנהג המקובל מימי הנביאים שטעמיו מיוסדים על תורת הקבלה.