בית חב"ד גילה

ת.ד. 11298 ירושלים 9111201

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

"סודו של הרבי"

ד"ר יחיאל הררי לקח על עצמו משימה מורכבת: לפצח את 'סודו' של הרבי. האם הוא הצליח? ... ראיון מיוחד
כשד"ר יחיאל הררי לקח על עצמו את המשימה כבדת-המשקל לכתוב ביוגרפיה על חייו של הרבי, 
הוא נקלע לפלונטר לא-פשוט. הוא ידע גם ידע שהספר יהיה נתון לביקורת של החסידים, 
של  האקדמיה וגם הקהל הכללי. ד"ר הררי, המוערך בשלושת הקהלים שצוינו, נזהר לא לקחת סיכונים, וניסה להימנע ככל האפשר מהשפעות חיצוניות על הכתיבה.
"את התוצאה בסופו של דבר, צריכים לשפוט הקוראים", הוא יגיד לנו במהלך השיחה, וחיוך עולה על שפתיו.
תמונות: איציק בירן.
  • ספר לנו על הרקע לכתיבת הספר. מה הוביל אותך לכתיבת ביוגרפיה מקיפה על הרבי? 
 
הבן הגדול שלי, חניך בפנימייה הצבאית בחיפה, התלווה אלי לפני כשנתיים להתוועדות חסידית שהוזמתי אליה. כדרכם של חסידים, במהלך ההתוועדות סופרו סיפורים רבים אודות הרבי. כשיצאנו, הוא שאל אותי: "מה מיוחד ברבי הזה שהחבר'ה לא מפסיקים לדבר עליו?". השאלה התמימה שלו מבטאת סקרנות רווחת בציבור הכללי, מדוע רבים כל-כך בוחרים ללכת אחר הרבי ומדוע הם בטוחים כל-כך במנהיגותו. 
 
שאלת סוד הכריזמה של מנהיג וכוח המשיכה שלו היא שאלה מרתקת. באקדמיה עוסקים בה מזוויות רבות. בדרך כלל כוחם של מנהיגים מטפס עד לנקודה מסוימת ואז הולך ונחלש, עד שהוא נעלם כליל. אצל הרבי התופעה שונה. אין את שלב הירידה בפרבולה. 
 
מבחינתי, בני עורר אצלי את השאלה גם במובן האינטלקטואלי וגם כחלק מסקרנות אישית. הלכתי לבדוק מה נכתב עד היום אודות הרבי, ונדהמתי לגלות שאמנם יש ספרים שנועדו לחסידים, אבל ספרות שמתאימה לציבור הרחב כמעט אין בנמצא, בוודאי באופן יחסי להערצה העצומה אליו. יש סיכומים של קורות חייו, ויש ספרים עמוסי סיפורים וגילויי מופתים, אבל לא מצאתי ביוגרפיה אמינה ששוטחת בצורה סדורה, ועם זאת סיפורית וקולחת, את קורות הרבי. קצת אחרי שסיימתי לכתוב את ספרי האחרון, 'להכיר את הבורא', שהוא בעצם סוג של ביאור לשער הייחוד והאמונה, חשתי שהגיע הזמן להפשיל שרוולים ולמלא את החסר.
 
  • שם הספר הוא 'סודו של הרבי'. האומנם פיצחת את הסוד? 
 
אם תשאל כל אדם מהציבור הכללי שמרגיש את עצמו קרוב אל הרבי מה הדבר שמושך את ליבו במיוחד, תזכה לתשובות שונות ומגוונות. יהיו שידברו על כושר אינטלקטואלי, על סדירות לוגית, על גאונות הלכתית, ועל בקיאות בתורת הסוד. אחרים יציינו את האמפטיה לזולת, את תשומת הלב לכל אחד ואחת, את ההתמסרות הטוטאלית לעם ישראל. יהיו שיספרו סיפורי מופתים וכן הלאה. נדמה לי שהמכנה המשותף הוא שכולם חשים שהרבי נגע בנקודה משמעותית בחייהם והעניק להם משקפיים שבאמצעותם הם יכולים להבין את החיים ותכליתם. כלומר, פיצוח סודו של הרבי הוא גם פיצוח סוד קהלו.
 
קריאה היא תהליך משותף לסופר ולקורא. הקורא בספר הופך במידה מסוימת חלק מהיצירה. הוא מגלגל את הרעיונות, מעבד אותם, חושב עליהם. בעל התניא מלמד שתהליך הקריאה תלוי במגוון הנסיבות שבהן האדם מצוי. לכן סביר ששני אנשים יפענחו בדרך שונה אותו טקסט ויחוו חוויה שונה סביב הטקסט.
 
במידה רבה 'סודו של הרבי' מזמין את הקוראים לעבור יחד מסע לפיצוח סוד כוחו של הרבי. התפקיד של הסופר או הביוגרף במערכת היחסים הזאת הוא להציע כלים, לפרוש עובדות, לנסח את שאלות היסוד ולהורות על הדרכים האפשריות לתשובה.
 
זה בוודאי יהיה יומרני מצידי לומר שפיצחתי את סודו של הרבי. אולם נדמה לי שהספר בהחלט נותן לקוראים את מגוון הכלים האפשריים להבין את הרבי, להבין את המוטיבציה שלו, את הכוחות שהניעו אותו, את ההנהגות שלו, ויותר מכול לפענח בצורה עצמאית מניין שאב את הכוח להשפיע על אנשים רבים כל-כך, כיום אפילו יותר מבעבר. 
 
 
  • מה עשתה העבודה על הספר להתייחסות שלך כלפי הרבי?
 
הרבי הוא דמות מהפנטת. זאת ידעתי גם קודם שהתחלתי בכתיבת הביוגרפיה. אני גם יודע שהקהל החסידי שבע רצון כשהוא שומע אדם 'מבחוץ' המכיר בגדולתו של הרבי. אבל מה שאני חושב על הרבי איננו רלוונטי.  דווקא לצורך כתיבת הביוגרפיה נדרשתי לצעוד צעד אחורה, ולשמור על מידה של ריחוק. לא רציתי שהספר יהיה 'דביק'. הספר עמל לשטוח לפני הקורא את העובדות, ומותיר לקורא לפרש אותן כרצונו. 
אנחנו מוצאים אישים רבים, כמו יצחק רבין, יעקב פרי ולובה אליאב, שאף שתפסו עמדות הפוכות מאלה של הרבי במגוון נושאים, היו מלאי הערכה כלפיו. כך שבמסגרת הספר לא רציתי שתנאי מקדים להבנת הרבי והכרה בסוד כוחו תהיה הזדהות עם תפיסותיו ותורתו בכל הנושאים.
 
  • לאיזה מידה של שיתוף פעולה זכית בחב"ד בארץ במהלך עבודתך?
 
נדמה לי שאי אפשר לכתוב ביוגרפיה רצינית על הרבי בלי גישה למגוון מקורות המצויים בארכיוני תנועת חב"ד, ובלי שאישים מרכזיים בעולמה של החסידות ישתפו פעולה. מרגע שהפרויקט התחיל להתניע, הופתעתי לטובה משיתוף הפעולה שזכיתי לו בחב"ד בארץ ובחו"ל ומכך שלא ניסו להכתיב לי את אופי הכתיבה.
בדברי התודה לספר כתבתי שבני אדם ניכרים במידת-מה באנשים שהם מקיפים את עצמם בהם. לכן מי שמבקש להבין את הרבי נדרש לקרוא לפחות חלק מאלפי שיחותיו ומאמריו, אך עליו ללמוד גם את האנשים שהיו מקורבים אליו ביותר, המפיצים את המסר ואת השיטה שלו ברבים. 
 
תודה מגיעה לאישים שהיו קרובים אל הרבי בדרגות שונות והסכימו להתראיין לטובת הכתיבה, ובהם ה'חוזר' הרב יואל כהן, ורעייתו, הרבנית לאה; הרב יהודה קרינסקי, הרב יהודה-לייב גרונר, הרב שלום-דובער לוין ועוד אישים רבים.
אולם בראש ובראשונה, את התודה הגדולה ביותר אני חייב לדובר חב"ד בישראל, הרב מנחם ברוד. ברוד שמח לסייע בהיבטים שונים ומגוונים ובפתיחת דלתות שאלמלא היה פותח, ספק אם הייתי מצליח לכתוב את הספר. בכל פעם מחדש התרשמתי מהיכולת של ברוד להכיר לעומק את קורות חייו ומשנתו של הרבי, ובה בעת לקחת צעד אחורה ולהבין את הצרכים של ביוגרפיה מסוג זה. 
 
  • מי קהל היעד של הספר? הציבור הכללי? חסידי חב"ד? 
 
הספר מכוון החוצה, אל הקהל הרחב. עם זאת, כיום, בעידן האמצעים הטכנולוגים המפותחים קשה לעשות הבדלה חדה בין קהלים. הספר כתוב ומדבר בשפתו של הציבור הכללי, אבל אני חושב שחסידים בהחלט יכולים להתחבר אליו.
ברור לי שאילו הספר היה נכתב בעבור ציבור החסידים, הוא היה משתמש במינוחים אחרים ומדגיש היבטים אחרים. זה מתחיל מההחלטה לכתוב 'הרבי מלובביץ'' ולא 'הרבי מליובאוויטש', שזה הכתיב הנהוג בחב"ד. או למשל ציון שמו הפרטי, בכל התקופה עד שנעשה רבי, דבר שאינו מקובל בקרב חסידים, שאינם קוראים לרבי בשמו הפרטי. 
היה לי ברור גם כן שהקורא הרגיל אינו יכול להתמודד עם יותר מדי תארים של רבנים. לכן הוחלט שהתואר רב לא מוצמד לאף אדם בספר, למעט מי שכיהן במשרת רב בפועל. בכלל נמנעתי מקיצורים או מכינויים המסרבלים את הקריאה בעבור מי שאינו קרוב לעולמה של תנועת חב"ד.
 
 
  • כיצד נוצר הקשר עם 'ידיעות ספרים'. מה גרם להם להשקיע בביוגרפיה על הרבי ולהפוך את הספר לאחד מספרי הדגל שלהם?
 
כאן המקום להודות לאחד היזמים האגדיים של חב"ד. במסגרת הכתיבה פגשתי את ר' משה שילת, העומד בראש ארגון תורת חב"ד לבני הישיבות. סיפרתי לו על הספר. הוא הביע עניין רב, והציע לקדם את הספר בהוצאת 'ידיעות'. למרות שר' משה שילת לא ידע מה יהיה כתוב בספר ומה תהיה המגמה שלו, יצר את הקשר עם 'ידיעות ספרים' ומכאן הדברים התגלגלו בשיתוף פעולה מלא עם אנשי הוצאת 'ידיעות', כששילת לא נוטש את הקשר. אני חייב לציין שאני נפעם בכל פעם מחדש כשאני רואה את הפעילות של ר' משה שילת. כיצד על-ידי אמונה, נחישות וקסם אישי רב הוא מצליח לחשוב מחוץ לקופסה, להתנער מדעות קדומות, ולהניע פרויקטים חדשניים וגרנדיוזיים.
תנועת חב"ד והרבי מעניינים בשנים האחרונות לא רק חוקרים במגדל השן אלא גם את הציבור הכללי. בסופו של דבר אני חושב ששיקולים כלכליים גורמים לכך ש'ידיעות ספרים' ראו את הפוטנציאל הכלכלי של הספר ואת קהל היעד הרחב שהוא פונה אליו. לאחר שהם קראו את כתב היד הראשוני הם כנראה השתכנעו והעניקו לו טיפול מסור ומושקע במיוחד.
 
  • בספר יש 24 עמודים של תמונות של הרבי. כיצד נעשתה הבחירה?
 
לתמונות כוח משל עצמן. מראש ידעתי שבחירת התמונות תהיה הליך לא פשוט, אבל משמעותי מאין כמותו. ניסינו מצד אחד למצוא תמונות לא נדושות, כאלה שאינן מוכרות לציבור הרחב, ומצד שני למצוא תמונות שישקפו את הפעילות של הרבי והקשר שלו עם החסידים. 
 
בחירת התמונות היא גם תהליך די מרתיע. הספר רחוק מלדבר בשפה חרדית. חבריי, שאינם שומרי תורה ומצוות, וקראו טיוטות מוקדמות, העידו כי הקורא מתקשר ומתחבר במהלך הקריאה לדמויות הנוטלות חלק בספר. והנה פתאום התמונות מחזירות את הקוראים לעולם הריאלי. הם נותנות פנים להתרחשויות. פחדתי שהתמונות ישרו אווירה מרוחקת. בעבור הקורא שאינו קרוב לעולמה של החסידות הלבוש השחור והזקן משדרים משהו רחוק ומנוכר, לכן ניסינו למצוא תמונות שקל להתחבר אליהן.
 
  • מה אתה יכול לספר לנו על שיתוף הפעולה עם חברת JEM?
 
חברת JEM הייתה לעזר לאורך כל שלבי הכתיבה. המקצועיות הרבה והחומרים המצולמים והכתובים שקיבלנו מהם לא יסולאו בפז. בדברי התודות ציינתי כי תודה מיוחדת שלוחה לאלקנה שמוטקין, מנכ"ל חברת JEM, וברוך אוברלנדר, שליח חב"ד בבודפשט, הונגריה. שמוטקין, אוברלנדר וצוותי העבודה שלהם השקיעו שנים ארוכות ומשאבים רבים בחקירת קורות חייו של הרבי בשנים הראשונות, עד בואו לארצות הברית. המחקר שלהם הקיף מדינות רבות, ובהן אוקראינה, רוסיה, לטביה, גרמניה, פולין, צרפת, אוסטריה, פורטוגל וארצות הברית. החוקרים נברו בארכיונים, בדקו עיתונים, כתבי-עת וספרים, אספו עדויות, והצליחו להשיג אלפי מסמכים ועדויות מתועדות, המשרטטים בבהירות ובמהימנות את מסלול חייו של הרבי. המחקר הדקדקני והמפורט הזה עתיד, לדבריהם, לראות אור בספר.
 
בצעד יוצא דופן התירו לי השניים גישה למחקר ולמסמכים הרלוונטיים, ובכך נחשף אוצר בלום שסייע רבות בכתיבת הפרקים העוסקים בביוגרפיה של הרבי בשנים הראשונות. הספר נעזר גם בראיונות מצולמים שערכה חברת JEM עם אישים רבים ומגוּונים, ועל כך שלוחה להם תודה נוספת.
 
  • לצורך כתיבת הספר, נסעת לרבי בשנה שעברה לכינוס השלוחים. באיזה מידה זה תרם לספר? מה אתה יכול לספר לנו על המפגש עם השלוחים? מה ראית בהם?
 
האנרגיות ב-770 הן כל כך עוצמתיות, אבל כדי להיות חד, להצליח להוציא את החומרים הטובים, הייתי חייב להימנע מלהיסחף באווירה הכללית. ימי כינוס השלוחים הם ימי חג, ולכל שליח יש המון מה לומר על הרבי. לכל שליח זווית הראייה הייחודית שלו. במשך כשבועיים ניסיתי לדלות כמה שיותר מידע, להיכנס לראש של השלוחים ולהפיק את המיטב. זה גם לא קל להוציא חומרים טובים וחדשים ממי שליוו את הרבי באופן צמוד. במשך שנים המזכירים למדו להתמודד עם ראיונות ולא לספק יותר ממה שרצו. נדמה לי שהפעם הצלחתי להוציא יותר פרטים 'עסיסיים', שבסופו של דבר שולבו בספר ומספקים הפתעות גם לקוראים החסידיים. 
 
  • איזה פרק מהספר היה הקשה ביותר לכתיבה?
 
היו סדרה של סוגיות מאתגרות. סוגיות שייתכן שהחסידים אינם מטרידים עצמם בהם, אבל הציבור הכללי בהחלט מעוניין לשמוע את התשובות. 
 
למשל, כיצד ניתן להסביר את ההתנהגות של הרבי במהלך השנה הראשונה, קודם שניאות לקבל עליו את המינוי? איך ייתכן שמצד אחד נשא על כתפיו את תפקידי הרבי ומצד שני כמעט עד היום האחרון שבו קיבל עליו את התפקיד סירב לעשות כן? על פי אחת העדויות, המדגישה את הפרדוקס האמור, זמן קצר לפני שקיבל עליו את הנשיאות אף התריע כי "אם ימשיכו להציק לי בעניין הנשיאות, איעלם ואיש לא ימצא את מקומי". הייתכן כי לא היה ער לתכונה סביבו? האם לא תכנן את המשך דרכו? האם באמת לא ראה את עצמו ראוי להיות מנהיג? שאלות לא פשוטות אחרות היו מדוע יצא ללימודים אקדמיים, ומדוע לא התגורר קרוב לחצר חותנו הרבי הריי"צ. 
 
גם הפרק שעסק בארבע השנים, מפטירתה של הרבנית ועד ג' בתמוז, העלה סוגיות מורכבות להתמודדות. נושא המשיח, האם התכונן ליום שאחרי, מדוע עלה המתח המשיחי בתנועה בשנים האלה, ועוד מגוון של שאלות שדרשו בירור והעמקה.
 
  • איזה פרק בספר הוא החשוב היותר מבחינתך?
 
הפרקים בנויים נדבך על נדבך. אי אפשר להפקיע פרק מסוים בחייו של הרבי ולראות אותו כמנותק מהאחרים. החלק הראשון בחייו של הרבי משפיע על הבנת עמדותיו ותורתו. המטרה הייתה שהקורא יקרא את הספר בנשימה אחת ויחווה חוויה מלאה ולא חלקית.
 
  • בספר יש ניסיון מצד אחד לשלב את סיפור החיים של הרבי, ומצד שני להביא את המסר וההגות שלו. כיצד משלבים זאת?
 
לא הספר משלב זאת. הרבי עצמו לא יוצר הפרדה בין ההתנהלות בחיים לבין הרעיונות. במידה רבה, להבין את הרבי רק לפי המסמכים, התעודות וההתכתבויות, בלי לחדור לעומק, לעקרונות המעמיקים שהניעו אותו, זה להסתכל על החיצוניות של הדברים. בתחילת הפרק העוסק בכמה ממסרי הרבי בשנים האחרונות הבאתי דוגמא משלושה אמנים צעירים ומוכשרים, חוזרים בתשובה, דניאל זמיר, גילי שושן ונאור כרמי. אף אחד מהם לא הכיר את הרבי, ובכל זאת בזכות  החשיפה למסריו ולתורתו הם שינו את כל אורחות חייהם ונהפכו לחסידים. אי אפשר להבין מה משך אותם בלי לבחון בכמה מישורים את תורת הרבי.
 
אם כמו שאתה אומר, כדי לכתוב ביוגרפיה על הרבי צריך להבין את תורתו ולצלול לעולם התורני העשיר שאמר וכתב, כמה זמן הקדשת לזה, והאם אתה חושב שיש לך מספיק ידע כדי לכתוב על זה?
אני מרגיש שהייתה לי זכות גדולה לכתוב את הספר הזה. בשנים האחרונות כתבתי חמישה ספרים שעוסקים במחשבת החסידות. אני גם מרצה תדיר ברחבי הארץ בתחום החסידות וכותב קבוע בבלוג 'התבוננות' על נושאים שונים מהזווית היהודית. אני מאמין שזה מקנה לי רקע בסיסי בהבנת החסידות בכלל ותורתו של הרבי בפרט. עליי לומר שככל שאני לומד יותר, אני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, לא רק מבחינה תוכנית אלא גם מבחינה טכנית. למשל, חסרה לי שפת היידיש, שאני רוצה ללמוד, כדי לקרוא בשפת המקור. אך למרות החסכים, בסך הכול אני מרגיש שההיכרות עם המקצב של המחשבה החסידית עזרה לי לפענח טוב יותר רעיונות יסודיים שהרבי חזר עליהם והביע אותם בציבור וביחידות.
 
  • ספר לנו על חוויות הכתיבה הקשורות בספר? כמה זמן היא ארכה?
 
הכתיבה עצמה ארכה כשנה וחצי, שהיו מתישות ומענגות כאחת. כדי לכתוב ביוגרפיה צריך לחיות את מושא הכתיבה בכל המובנים. לא קל לחיות עם אישיות כמו הרבי בצורה כל כך אינטנסיבית. זוהי משימה מאוד תובענית, שגורמת לך לפעמים להסתכל על עצמך בצורה אחרת, מאוד ביקורתית.
 
הקושי העיקרי במהלך הכתיבה היה האחריות שנדרשה בכל מילה ומילה. ידעתי מראש שהספר יהיה נתון לביקורת של הקוראים החסידים מזה, של מבקרים מהאקדמיה מזה ושל הקהל הכללי. גם ניסיתי להימנע ככל האפשר מהשפעות חיצוניות על הכתיבה. את התוצאה בסופו של דבר, צריכים לשפוט הקוראים. הדיאלוג שמן הסתם יהיה על הספר בבימות שונות, הוא מבחינתי חלק מהמשך הכתיבה. מהמשך הסיפור.

הראיון באדיבות: שבועון 'כפר חב"ד'.

 

מערכת האתר

השאירו תגובה