סבל או אתגר?

אחת ההבנות העיקריות בהתמודדות עם הגלות האישית והכללית היא ההבנה שלכל דבר יש תכלית וסיבה. שום דבר לא קורה "סתם", בכדי שנסבול. בורא עולם מתכנן בקפידה כל ניסיון וכל התמודדות, וגם אם איננו מבינים, אנו מאמינים שלדברים יש תועלת ומטרה

מאת: אודליה מימון (MA), מנהלת מרכז ”אוצרות פנימיים”

תפיסת החיים שלנו מתחילה- בראש. במחשבות שלנו. הם אלו שיוצרות ומשפיעות על הרגשות. היכולת להתמודד עם דילמות, קשיים או אתגרים בחיינו תלויים בצורת ההתייחסות אליהם. האם למשל אנו רואים את הקושי בזוגיות כסוג של עונש שקיבלנו, או שזו הזדמנות לבירור פנימי ולשינוי? או האם החופש הגדול הוא "הסיוט השנתי" בעינינו או שאולי הוא מהווה אפשרות לקרבה משפחתית מיוחדת?
 
כך הדבר בכל תחום ונושא. הפרשנות והתפיסה שלנו לגבי הנושא, היא זו הקובעת את היחס הנפשי, ההרגשה והכוחות במהלך ההתמודדות עמו.
 
גלות ומשמעות
 
אנו נמצאים כעת בתשעת הימים, זמן בו אנו נוהגים מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש. לא קונים דברים חדשים, אין שומעים מוסיקה, אין אוכלים מאכלי בשר ועוד. כל אלו הם מנהגים המבטאים את ההשתתפות שלנו, הכאב והצער הגדול על כך שבית המקדש חרב. וכשם שכעת אנו נמצאים במציאות הכללית של חורבן הבית וגלות השכינה, כך גם בתוך האדם עצמו, בעולמנו האישי, מתעוררים לעיתים חוויות וההתמודדויות שיש בהן תחושה של גלות, חורבן, חסר, וצער אישי גדול.
 
תחושה זו של גלות אישית, של חורבן בתוך עצמי, של חסרון גדול – היא קשה ומייסרת. לאחרונה ליוויתי אישה מדהימה שעברה חוויה איומה של גירושין מפתיעים וחד צדדים. ביום בהיר אחד, בעלה הוציא לה מסמכי גירושין והודיע כי הוא עוזב את הבית, והם מתגרשים. חוויה זו הפגישה אותה בעוצמה רבה עם תחושה של חורבן, אבל, גלות וכאב שנדמה שאין לו סוף…
 
עם זאת, ולאחר שהנפש מקבלת את התמיכה הרבה לה היא זקוקה, את המקום לבכות ולהתאבל, ישנו שלב נוסף וחשוב בהתמודדות עם החורבן האישי והכללי שבו אנו נמצאים.
 
אחת ההבנות העיקריות בהתמודדות עם הגלות האישית והכללית היא ההבנה שלכל דבר יש תכלית וסיבה. שום דבר לא קורה "סתם", בכדי שנסבול. בורא עולם מתכנן בקפידה כל ניסיון וכל התמודדות, וגם אם איננו מבינים, אנו מאמינים שלדברים יש תועלת ומטרה. בני ישראל עבדו במצרים "עבודת פרך". עבודה זו, מסבירים המפרשים, היא עבודה שאין בה תועלת ועשיה ממשית, אלא מטרתה רק לגרום להם לסבל ועבדות. עובדה זו, היא זו שהפכה את העבודה לכל כך קשה בעבורם. לעבוד ולהתאמץ, רק בשביל לסבול.. זה קשה מנשוא.  
 
בספר "האדם מחפש משמעות" כתוב ויקטור פרנקל על התמודדותו בזמן השואה, כי מה שנתן לו כוח, זה המשמעות שהוא העניק לקושי ולסבל הנורא, וכן החלום והתקווה הגדולה לחיים שאחרי.
 
לאחרונה אף נעשה מחקר נרחב שמטרתו לזהות את כוח המניע החזק ביותר בחייהם של בני האדם. תוצאת המחקר הייתה אחת – גודל המשמעות. ככל שאנו מעניקים משמעות לחיים ולכל המתרחש בתוכם, כך יש בנו יותר כוחות לחיות, לפעול, להתקדם ולחוש שמחה וחדווה בחיינו.
 
תפיסה זו מעניקה כוח ומחזקת את היכולת להתבונן בדברים אחרת, לא ליפול לייאוש, אלא להאמין שזה האתגר שלי, וזו ההתמודדות שתוביל אותי לצמיחה נוספת, לעליה, להתפתחות ובעז"ה לאושר ולשמחה גדולים ורחבים יותר.
 
ולהפך, כאשר נדמה לנו שהצער או הקושי שלנו נועדו רק בכדי לגרום לנו סבל, בהתאם לכך נחלשים גם כוחות ההתמודדות.
 
היחס הנפשי והתפיסה הפנימית הם אלו שמעוררים את כוחות ההתמודדות. ככל שהתפיסה או הפרשנות היא בכיוון חיובי של אתגר, אפשרות, סיכוי, צמיחה, התפתחות, וכן תכלית ומשמעות, כך גדלים בתוכנו הכוחות הפנימיים לעשות, ולהתקדם מתוך הקושי או הצער.
 
עם זאת חשוב לומר, כי אין זה מוריד מגודל הצער או הקושי, אלא שאופן ההסתכלות והפרשנות מחזק את הכוחות ואת הסיכוי והיכולת לגדול ולצמוח גם מכך.
 
כמו כן, גם שינוי ההסתכלות הוא לא תמיד קל ופשוט. הוא דורש מאתנו עבודת נפש אמתית שיש בה כנות, אומץ, התמדה, אמונה, ולעיתים גם כאב. כאב שמתעורר מתוך כך שאנו מתבוננים בקושי כמות שהוא, בלי לנסות להסתיר או לטאטא. אך עם כל הקושי הגדול, דווקא שינוי ההסתכלות לכיוון של אתגר ומשמעות- היא זו שיכולה למלא בכוח וברצון.


מוזכר במגילת איכה שט' באב נקרא "מועד". מדוע? כיוון שאנו כבר כעת יודעים ומאמינים שהחורבן, האבל והיום הקשה הזה, יתהפך עבורנו לששון ולשמחה גדולה. וזוהי האמונה הגדולה ביותר. להאמין ולזכור שהקושי מוכרח להתהפך ולהוביל לטוב גדול. הקושי הוא זמני, וגם החורבן והצער יהפוך לנו באופן אישי וכללי לישועה גדולה ומתוקה.
 
שנזכה עוד השנה לחגוג את יום ט' באב בירושלים הבנויה.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז  "אוצרות פנימיים" 

שתף לחברים

שתף